בדיוק סיימתי לראות איזה גרסה ישנה של “עליסה בארץ הפלאות”.
אם אני לא טועה גם ב”קוסם מארץ עוץ” החזרה למציאות מתוארת אותו הדבר.
איזה סוג של בלבול בין מציאות לחלום, שתיהן מתבוננות באנשים שמקיפים אותן ורואות פרצופים מוכרים ממקום אחר, דמיוני.
הגנרל נראה כמו הזחל שמעשן, השכן האיכר כמו האריה הפחדן.

זה מרגיש קצת ככה. לחזור.

לרגעים מאמין שדמיינתי את הכל.לא מסתדר שזה…מה זה היה כל ה…?

בהבזקים מוצא כאן את הודו ברחוב.
ילד ביפו עבר על החוף ומכר חומוס בשקיות.
לכו לים בשקיעה ותראו איך סוגדים כאן לשמש
חולם שלא כאן, מתעורר לנס קפה בחום של תל אביב
לרדת ולגלות שדפקו את האוטו
מזל טוב

הייתי מתלונן אם לא היה נעים כל כך.
לחזור לשישי ביהודה הלוי 5
הבניין הנטוש מולי מבריק בשמש לבנה של סוף היום.
יפו
פלורנטין
נווה צדק.
באמת שהתגעגעתי
אנשים פוגשים שואלים מה עושה עכשיו
אני טייס חלל קטן שנוחת כאן
גוררים כאן?