מאיפה אנחנו מכירים?

שישי על הים וכבר מרגישים את החורף מזדחל דרך הרוח.
אני אוהב את הריח שיש בחדרי מדרגות איך שנהיה חשוך. מריח את הארוחות שישי, כל דירה מזמנת ניחוחות אחרים ויש חום של בית. כי לרוב מנוכר לי כאן.
אתמול עוד מסיבה תל אביבית. היה מצוין רק שלכולם שורפות העינים מעשן של סגריות, צפוף צפוף ועדיין מרגיש שכל אחד סגור בשלו. כל כך הרבה אנשים יפים שרוקדים לבד. מסיטים עיניים כשמצליבים מבטים. חכמים וצינים, מוכשרים ומבוהלים שאולי מחר הקסם שלהם יפסיק לעבוד.
יושב על החוף וקורא לי לבד. משמאלי קבוצה של חבר’ה בגילי פחות או יותר. אני מזהה על אחת את התיק באבות הקטן. אחר עם ראסטות ושלישי עם זיפים ושיער ארוך שמגולגל למעלה. ממציא את הספור שלהם ומהמר שהכירו בהודו, טיילו ביחד או ששרצו באיזה כפר אחד עם השני. מאז הם נפגשים בארץ, פעם בשבוע בשישי בים ואל תבריז, מי מביא בירות? תביא, מישהו ישתה…
כשנהיה קר הבנות מתעטפות בשאלים, ואני מחייך. כשזה קורה כאן ולא בהודו זה מקסים, הקומונות האלה. שם ההתקבצות הזאת טבעית וכאן זה קר קר. הגברים מדברים על הכוסיות כמה כוסיות יש כאן, והכוסיות משחקות בהן בצנינות וצנוניות, לא אנחנו לא מכירים. בלילה היא תשכב בחדר לבד ותלחש לעצמה שעוד מעט חורף והיא שוב לבד. זה משמר את עצמו ובעיקר משעמם.
אנשים אינטילגנטים לא מבזבזים את הזמן בשיחות עם אנשים שלא מכירים. זה עלול לבוא על חשבון משהו הרבה יותר מעניין.
שמישהו יציל את תל אביב. יעיר את העיר מהקרה העוטפת. יחזיר את התמימות שרואה בירושלים ואת הסקרנות ללב.
שבת שלום