בקרוב אצלכם


במדריד.
סיבוב אחרון לפני שעולים לאוויר לקרוא ידיעות אחרונות בשחקים, להזמין מהדיילת גולדסטאר ולדאוג מה יקרה אחרי שנחזור.

התחלתי היום סמינר במרכז לאמנות דיגיטלית במדריד.
Medialab Prado
תערובת של טכנולוגים, מעצבים ואמנים שבאים לנסות ליצור ביחד משהו חדש.
מצחיק לגלות כמה העולם האינטראקטיבי קטן. אנשים שפגשתי באוסטריה או בניו יורק צצים שוב לסיבוב שני או שלישי. זה מרגש לראות משהו כל כך טרי וחדש גדל בזמן אמת ולקחת בו חלק.

אחד מהם הוא טיירון, בחור קוראני שחי ויוצר בניו יורק. בפעם האחרונה שפגשתי אותו הוא חבש כובע של ברווז, ככה שלקח לי שנייה לזהות אותו…
למרות חוש ההומור, את ההרצאה שלו העביר בנושא של אקטיביזם אמנותי.
מה שנגע בו בהרצאה היו ההשלכות של הפגנות אלימות, על שני הצדדים. על המשטרה שמפנה אנשים בכוח, ועל המפגינים שאימצו דרכי מחאה אלימות כמו שריפה שגרמה למוות של 6 חפים מפשע.
הוא מייצר סדנאות יצירה שקוראות לחינוך ולשימוש במדיה הדיגיטלית ככלי למעורבות פוליטית לא אלימה.
המרצה שניה, בחורה אוסטרלית שנכנסה חזק לתחום של רובוטים יפנים.
מסתבר שליפנים יש תרבות שלמה מאחורי האובססיה לרובוטים, אמנות שנקראת:
Karakuri
הטכלנולוגיות של מנגנוני שעון, כמו גלגלי שיניים, תועלו בעבר ליצירה של בובות מכניות מורכבות, שהן למעשה הסבא והסבתא היפניים של הכלבים הדיגיטלים של סוני.
הנה דוגמא:

נשארו רק עוד כמה עמודים בסקטצ’בוק שלי.
הנה האחרון שעוד לא לגמרי סיימתי אבל מעלה לבלוג בכל זאת.

אני וליסה עסוקים הרבה בלהתגעגע.
ובאותה נשימה להבין, מי אני כשחוזר.
כאן בלי חשש אני מושיט את כרטיסי הביקור שלי וקורא לעצמי אמן חזותי.
אף אחד לא שואל אם מתפרנס מזה, או אם יש בזה כסף.
מזל שלא שואלים, כי עוד אין לי תשובה.

אני מצרף עוד שני קליפים, אחד חדש וישראלי, אנימציה של מרב ויובל נתן שמסתמנים כפייבוריטים הישראלים שלי (תודה לדורי שטורח לעדכן אותי בדברים הכי יפים):

השני הוא משהו שראיתי כאן שוב, מוסיקה נמצאת בכל מקום, אולי כדאי לבדוק מי נכנס לכם הביתה כשאתה יוצאים עם הכלב בפעם הבאה